החלטה בתיק רע"א 3763/12

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג) בע"א 3218-07-11 מיום 12.3.2012, בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת י' מישורי) בת"א 10292/07 מיום 23.5.2011.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        המבקשת (להלן: שנרום) היא חברה העוסקת במתן יעוץ וטיפול לחייבים בענייני ארנונה. המשיב 2 (להלן: דוידי) הוא הבעלים היחיד של שנרום. המשיבה 3 (להלן: אייל) היא חברה שהתקשרה עם שנרום, באמצעות דוידי, על מנת שזו תבדוק ותטפל בחיובי הארנונה שנקבעו על ידי עיריית הרצליה (להלן: העירייה). המשיב 1 (להלן: עו"דסגל) הוא עורך דין. שנרום התקשרה עם עו"ד סגל בהסכם שכר טרחה (להלן: הסכם שכר הטרחה) שעל פיו הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בעניינה של אייל כנגד העירייה. איל חתמה על ייפוי כוח לטובת עו"ד סגל על מנת שיוכל לייצגה. בית משפט השלום קיבל את התביעה ברובה ובסך הכל חייב את העירייה בסך של 1,995,564 ש"ח. עו"ד סגל פנה לשנרום, דוידי ואייל על מנת שישלמו לו את שכר הטרחה. הם לא נעתרו לדרישת התשלום נוכח הטענה כי הוגש ערעור מטעם העירייה לבית המשפט המחוזי ומשלא מדובר בפסק דין חלוט הרי שלפי הסכם שכר טרחה אין בנמצא "סכום זכייה" ומשכך טרם בשלה העת לתשלום שכר הטרחה שהיה מותנה בתוצאות.

2.        לאור הסירוב לדרישת התשלום הגיש עו"ד סגל תביעה לבית משפט השלום. ביני לביני ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה העירייה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור העירייה. משכך הוגשה לבית משפט השלום בקשתם של שנרום, דוידי ואייל לסלק על הסף את תביעתו של עו"ד סגל לתשלום שכר טרחה. בנוסף, הגישה אייל בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקיבל את ערעור העירייה. בעקבות זאת הגיש עו"ד סגל בקשה לבית משפט השלום לעכב את ההליכים בתביעה לתשלום שכר טרחתו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 16.2.2010 נעתר בית משפט השלום לבקשה ועיכב את בירור התביעה למשך ששה חודשים או עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, לפי המוקדם מביניהם. ביום 1.9.2010 הורתה השופטת ע' ארבל על קבלת תשובה בבקשת רשות הערעור. משחלפה שנה מאז עוכבו ההליכים בבית משפט השלום בתביעה לשכר טרחה התקיים ביום 27.2.2011 דיון בבית משפט השלום בנוגע להמשך עיכוב ההליכים. בית משפט השלום קבע כי אין מקום להורות על המשך עיכוב ההליכים והצדדים התבקשו להגיש סיכומיהם. לבסוף, דחה בית משפט השלום את תביעתו של עו"ד סגל בשל קבלת ערעור העירייה בבית המשפט המחוזי לאורו נקבע כי אייל לא זכתה בסכום כלשהו ומשכך ולאור האמור בהסכם שכר הטרחה שהינו מותנה בתוצאות, עו"ד סגל אינו זכאי לשכר טרחה.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.        כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעורו של עו"ד סגל לבית המשפט המחוזי. בנוסף הגיש עו"ד סגל לבית המשפט המחוזי בקשה להצגת הסכם פשרה שנחתם לטענתו בין העירייה לבין אייל לאחר הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי נחתם הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה) לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. לאור הסכם הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה כי בקשת רשות הערעור תמחק ללא צו להוצאות. השופטת וסרקרוג נעתרה לבקשתו של עו"ד סגל והורתה על המצאת הסכם הפשרה וכן הורתה על הגשת תצהיר מפורט בנוגע לשאלה מה היה החוב של אייל לעירייה לפני חתימת הסכם הפשרה, מה החוב נכון להיום וממה נובע הפער בחוב אם קיים וכן ליתן את מלוא הפרטים בקשר לנסיבות חתימתו ולתוכנו של הסכם הפשרה שעמד בבסיס מחיקת הליך בקשת רשות הערעור. כמו כן נתנה השופטת רשות להגיש תצהיר מנגד גם לעו"ד סגל. בעקבות אותה החלטה הוצג הסכם הפשרה. לאחר סיום הדיון בערעור הגישו שנרום ודוידי בקשה להגיש "מסמך ותצהיר קצר" ואלו צורפו לבקשה עוד קודם שהבקשה נדונה ומבלי שניתנה הרשות לעשות כן. השופטת וסרקרוג הטעימה כי למרות האמור, משהוגש המסמך הנוסף יש בדעתה להיזקק לו לפחות לצורך השוואת תוכנות לתצהירים אחרים המצויים בתיק.

4.        עו"ד סגל טען בבית המשפט המחוזי, שלא במסגרת הודעת הערעור או עיקרי הטיעון, כי עם חתימת הסכם הפשרה והפחתת חיובי הארנונה של אייל התגבש "סכום זכייה" וכי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל על ידו לבין חתימת הסכם הפשרה. בעיקרי הטיעון שהגישו שנרום, דוידי ואייל לבית המשפט המחוזי ביום 4.1.2012 (נספח י' לבקשה דנן) נטען על ידם כי הסתמכותו של עו"ד סגל על הסכם הפשרה הינה הסתמכות על עובדות וראיות חדשות שלא היו לפני הערכאה הדיונית. עוד נטען כי הטיעון לפיו התגבש בידי אייל "סכום זכייה" טעונה בירור עובדתי וכך גם באשר לטענה כי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל בידי עו"ד סגל לבין חתימת הסכם הפשרה. עוד נטען כי ערכאת הערעור אינה הערכאה המתאימה לעריכת בירור עובדתי הנדרש בנסיבות העניין ומשכך אין היא יכולה להסתמך על הסכם הפשרה שהוצג. בדיון שהתקיים בערעור בבית המשפט המחוזי ביום 18.1.2012 הציגה השופטת וסרקרוג לבא כוחם של שנרום, דוידי ואייל את השאלה הבאה:

"בית המשפט מבקש התייחסות לרישא של הסכם הפשרה, שם הוזכר נושא ההליך והמחלוקת לגבי שיעור המס, ואין טענה בהסכם שההפחתה הייתה בגין נסיבות כלכליות. לכן, בית המשפט מבקש לדעת, כיצד אתם טוענים שאין קשר בין ההליך שהיה בבית משפט השלום, כי שם התביעה הוגשה ע"י עו"ד סגל, לפי הפשרה שהושגה בסופו של דבר. ועל דרך החלופין, בהנחה שבית המשפט יקבע שיש קשר סיבתי, מהו השיעור, אם בכלל, שהופחת בגין אותו פסק דין של בית משפט השלום שקיבל את התביעה" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-18).

           בא כוח שנרום, דוידי ואייל השיב:

"אנו לא מוכנים לתשובה לשאלה זו. המערער הוא זה שצריך להוכיח את הקשר הסיבתי ולא אנחנו. לדעתנו, אין ערכאה נכבדה זו המקום לעשות זאת, כפי שטענו בעיקרי הטיעון" (שם, שורות 26-25).

5.        טענה נוספת שהעלה בא כוח שנרום, דוידי ואייל היא כי יש למחוק את הערעור שהגיש עו"ד סגל מהטעם שלא שולמה המחצית השנייה של האגרה בבית משפט השלום.

6.        כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של עו"ד סגל בהסתמך על הסכם הפשרה שהוצג. השופטת וסרקרוגקבעה כי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל על ידי עו"ד סגל בבית משפט השלום בתביעה שהוגשה נגד העירייה לבין חתימת הסכם הפשרה לאורו נמחקה בהסכמה בקשת רשות הערעור. עקב הסכם הפשרה קבעה השופטת כי התגבש בידי אייל סכום זכייה ולכן לפי הסכם שכר הטרחה זכאי עו"ד סגל לתשלום. בית המשפט המחוזי חייב את שנרום ואת אייל ביחד ולחוד בתשלום 120,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ודחה את התביעה כנגד דוידי. כן חוייבו שנרום ואייל בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 25,000 ש"ח.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.        שנרום טוענת כי עו"ד סגל חמק מתשלום המחצית השנייה של האגרה בבית משפט השלום וחרף זאת ניתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית. לטענתו, די היה בטעם זה על מנת למנוע קבלת הערעור לרישום בבית המשפט המחוזי, בהסתמך על תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות). עוד טוענת שנרום כי בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על נסיבות וראיות חדשות שהוצגו לראשונה בערעור ושלא היו ידועות עת ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ומטבע הדברים לא הונחו לפניו, על אף שבטרם הסתמכות על הסכם הפשרה היה צורך בקיום חקירה נגדית ובבירור עובדתי שאין ערכאת הערעור מתאימה לעשותו. לטענת שנרום הסכם הפשרה הוצג מבלי שנכלל בכתב הערעור ומבלי שתוקן כתב התביעה בהתאם, ולכן לא היה מקום להידרש אליו. לטענת שנרום היא לא הייתה צד לבקשתו של עו"ד סגל להמציא את הסכם הפשרה ולא נכללה בהחלטת בית המשפט המחוזי בה הורה על המצאת הסכם הפשרה והגשת התצהירים ובכל זאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן גם נגדה. מכל הטעמים שלעיל מבקשת שנרום ליתן בידה רשות ערעור.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

9.        הלכה מושרשת היא כי אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

10.      באשר לטענתה של שנרום כי היה על בית המשפט המחוזי לסרב לקבל לרישום את הערעור בשל אי תשלום המחצית השנייה של האגרה;